גיליון שני | פתח דבר

החלק האקדמי בגיליון השני של "מגדר" מציע ארבעה מאמרים חדשים, המציגים סוגיות מגדריות הקשורות כולן לענייני משפחה, בארבע זירות שונות בחברה הישראלית: הזירה המשפטית, זירת העבודה בצבא, הזירה החברתית-תרבותית והזירה התקשורתית.

מאמרו של השופט (בדימוס) ניסים ממן עוסק בדרך בה התמודדה מערכת המשפט בישראל בפרשה הידועה כ"פרשת כרמלה בוחבוט". המאמר מציג את ההיבטים המשפטיים של הפרשה, תוך שהוא סוקר את המצב המשפטי בעת התרחשותה. בחלקו האחרון של המאמר נסקרים התיקונים בחוק שבאו בעקבותיה ואת ההצעות לפתרון משפטי של הקשיים שעלו בעקבותיה.

מאמרה של  מיטל עירן-יונה בוחן את הצומת בו מצטלבים חיי המשפחה והקריירה הצבאית של קצינים לוחמים. המחקר בוחן את ייצור אי השוויון ושעתוקו בספירה הפרטית בקרב משפחות אלו, ומתמקד בפרקטיקות "עשיית האבהות" של הקצינים, דרכן הם מנכיחים עצמם בבית, למרות היעדרותם. ממצאי המחקר עשויים ללמד על מערך המתחים הצולבים עימם מתמודדים גברים נוספים המועסקים בארגונים תובעניים, בתפקידים שיש בצדם תגמולים וסטאטוס חברתי.

מצבן של אלמנות אימהות חד-הוריות פלסטיניות ישראליות עומד במרכז מאמרה של טל מלר, הבוחן את מעמדן ויחסיהן עם משפחותיהן ועם הקהילה בתוכה הן חיות. ממצאי המחקר מלמדים על הקשר הקיים בין תמיכה לפיקוח, ועל מכלול הגורמים המשפיעים על קשר זה  וביניהם מדיניות ציבורית, כוחות שמרניים ומוסדות דתיים ומשפחתיים.

מחקרה של שלי גפן בוחן את מקום התקשורת כסוכן חיברות מרכזי במשפחה עבור הורים. המחקר מתמקד באופן הצריכה והפרשנות של הורים לתכנים משפחתיים בטלוויזיה, תוך התייחסות לחשיבות היבטי מגדר ומבנה משפחתי בתהליך זה.

המדור "רשימות ועוד" מציע בגיליון זה מנעד רחב של נושאים: רשימתה של חנה הרצוג מציגה את "מדד המגדר", ככלי המבקש לתת תמונת מצב של עומק ורוחב אי השוויון המגדרי ואשר פותח ב "שוות – המרכז לקידום נשים בזירה הציבורית , מכון ון ליר". ליאור יניב בוחנת  את ציוריה של נטע הררי (שעבודתה, "חיבוק", נבחרה לתמונת הער של גיליון 2). שניים משיריה של פאט פרקר, משוררת אפרו-אמריקאית, תורגמו על ידי יעל חזן ויעל דקל ומובאים במדור זה.

שני ספרים נסקרים בגיליון זה: דוד שפרבר  סוקר את ספרה של טל דקל, (מ)מוגדרות, העוסק באמנות הפמיניסטית האמריקאית בשנות השבעים, אך דן גם ביצירה הפמיניסטית המרחב הישראלי. חנה ספרן מתארת את פעילות של "אשה לאשה – מרכז פמיניסטי חיפה", פעילות המתועדת בספר "אשה לאשה פמיניסטית" –  כספר של כותבות רבות וקולות רבים.