גיליון ראשון | פתח דבר

חקר המגדר מתפרש על פני תחומי ידע שונים ומגוונים, חוצה אותם, מטשטש את גבולותיהם ומערער אחר ההפרדה המלאכותית ביניהם. הכלי המרכזי העומד במרכזו הוא המוּדעוּת המגדרית, אותה עדשה שקופה המבליטה את מה שהיה עד כה סמוי מן העין ומושתק. המבט המגדרי מערער אחר סמכויות ידע מקובלות, הופך היררכיות ומבטל אותן, מציב את השוליים במרכז ומאפשר תזוזה מהעמדה האנדרוצנטרית, המתחזה לאובייקטיביות ומסתירה הדרה חברתית, אל עמדה רב תחומית ופלורליסטית, המעדיפה אסטרטגיה של רשת על פני אסטרטגיה של היררכיה.
הגיליון הראשון של מגדר מציג עמדה זו באמצעות מאמרים ורשימות שנכתבו על ידי חוקרות וחוקרים מהאקדמיה, ואלו מצטרפים לכלל תמונת פסיפס המציגה את חקר המגדר בישראל.

שני המאמרים הראשונים מציעים שתי נקודות מבט חשובות על חקר המגדר. אסתר הרצוג בוחנת את מקומן ומעמדן של אנתרופולוגיות-נשים באנתרופולוגיה הישראלית, ובמקביל סוקרת את העבודה המחקרית של אנתרופולוגיות ומעט אנתרופולוגים על נשים בחברה הישראלית. המחקר האנתרופולוגי "הנשי" הוא תוצאה של הצטברות מחקרים של נשים על נשים ואשר נעשה מזווית מגדרית מוּדעת (באמצעות שיטת המחקר האיכותני, המכירה בחלקה המשמעותי של החוקרת בפיתוח ידע ובהסתכלות הסובייקטיבית הכרוכה במעורבות החוקר/ת בחיי הנחקרים). מחקר זה מייצר, בסופו של דבר, ממד מוסרי של הזדהות עם קבוצות מוחלשות, נשים אך גם אחרים, ושל מחויבות לשינוי חברתי-פוליטי. אורלי בנימין מציעה ליישם את כלי העבודה של הסוציולוגיה הכלכלית בניתוחים מגדריים. במאמר בוחנת בנימין כלי עבודה אלו וכיצד ניתן לשלב אותם בתוך הסוציולוגיה הפמיניסטית, וזאת על מנת להבליט את הדרך בה הניאו ליברליזם מעקר ומרוקן מתוכן את ההישגים הפוליטיים הפמיניסטיים שהושגו בישראל עד כה. המאמר מציג שלושה מקרים, באמצעותם מנוצל השיח הפמיניסטי – על ידי ניתוק בין המונח למשמעויותיו – לפגיעה בהישגיה של תנועת הנשים המקומית.
בהמשך בוחן דוד שפרבר את האמנות היהודית הפמיניסטית, שהיא מגמת שוליים מובהקת ואשר לא נחקרה כמעט עד כה. שפרבר מבקש למלא את החסר המחקרי ולפתוח צוהר לבחינתו של תחום מחקר זה, תוך שרטוט הקווים המאפיינים אותו. כמו כן, בוחן המאמר את עבודותיהן של כמה מהאמניות הבולטות בתחום זה.
אלעד גלעדי מאפשר לקוראות ולקוראים הצצה נדירה אל עולמן של נשים בחברה הסעודית ובכלי התקשורת שלה, באמצעות דיון בקריקטורות הפופולריות של הקריקטוריסט הסעודי אל-זהראני, המתפרסמות בעיתון רב התפוצה אל וַטָּן. קריקטורות אלו, המרבות לתאר את המשפחה הסעודית הממוצעת ואת מערכות היחסים בין בני זוג, מציגות את הנשים דרך הפריזמה החברתית, כפי שהיא נראית בעיניו של אל-זהראני.
מאמר נוסף העוסק בנשים מוסלמיות הוא מאמרה של לילה עבד רבו, הדן ב"נישואי אינטרס" או "נישואי תעודה" בחברה המוסלמית בישראל, בוחן את הסיבות לשכיחות נישואין מסוג זה ואת השלכותיהם על נשים אלה. ייחודו של המחקר, המתבסס על ראיונות עומק עם נשים הפונות לבתי דין השרעיים בבקשה לתמיכה כספית או לגירושין, הוא בהשמעת קולן של נשים אלה ולסבלן הכלכלי, הנפשי והפיזי.
ענבר רווה מאירה באור חדש את את סיפורן של המיילדות העבריות במצרים, כייצוג של התנגדות פוליטית חתרנית ונשית ייחודית. סיפור זה, על הקשרו הלאומי, הוא סיפורה של הנשיות המיילדת, הנלחמת על החיים והמשכם, כפי שהיא באה לביטוי במדרש, והוא תולדה של הצורך לדמיין לידת עם מטאפורית.
לצד המאמרים האקדמיים מתפרסמים במגדר רשימות וטקסטים, המשלימים את תמונת הפאזל של השיח המגדרי.
שתי הרשימות הראשונות במגדר מתארות פעילויות מהשטח. אסתר עילם מספרת את סיפורה האישי כפעילה פמיניסטית, ומאירה באמצעותו את סיפורו של הפמיניזם הישראלי. ורד אופנהיימר מביאה את סיפורה של תקווה לוי (1960-2012), שהוא גם סיפורו של הפמיניזם המזרחי בארץ.
רשימתה של יפה ברלוביץ' סוקרת את ספרה האחרון של סילביה פוגל-ביזאוי, ומתוך כך בוחנת את גלגולו של רעיון "המעמד הרביעי", הנשי, כמעמד אקטיביסטי שיש ביכולתו, דווקא משום בידולו, להשפיע ולפעול למען עצמו ולמען החברה כולה.
חבר מושבעות כמותה, סיפורה הקצר של סוזן גלספל מ-1917, שתורגם מחדש במיוחד לגיליון זה על ידי יוכי שלח, מדגים את הדרך בה השיח המגדרי חוצה גבולות של זמן ומקום. החל משנות השבעים ועד היום אומץ הסיפור הכמו-בלשי על ידי חוקרות מגדר רבות, שמצאו בו כר נרחב לפרשנויות התומכות בשלל תיאוריות מגדריות מתחומים שונים. יוכי שלח צירפה לו רשימה קצרה, המתארת את גלגולו של הסיפור ואת השפעותיו הרחבות.
לסיום, מציע מגדר טקסט ייחודי, שנכתב על ידי אור לנדאו (שם בדוי). בטקסט יוצא דופן זה מצליח/ה אור לנדאו לנטרל את המגדריות הנוקשה של השפה העברית עד לביטולה, כשההומור והאירוניה הדקה משמשים לו/ה כלי עזר.
הצילום המלווה את הגיליון הראשון הוא פרי מצלמתו של עמית אחד, במסגרת אנסמבל גלויה, עם טלי זבילביץ' ודנה הירש ליזר.